התנועה בארץ-ישראל

הקבוצה האספרנטיסטית הראשונה בארץ-ישראל נוסדה בירושלים כבר ב-1908. מייסדה היה ד"ר א. שמיץ, חבר הקהילה הטמפלרית, ומנהל בית החולים הגרמני. הוא ניהל את החוג יחד עם סגנו מר גונקל ועם הד"ר אהרון מזיא. החוג התפרק עם שובו של שמיץ לגרמניה ב-1910. ב-1914 הכומר היווני-אורתודוקסי פטרו גבריאלו חנך מחדש את החוג בטקס תפילה חגיגית, אולם רק בראשית שנות העשרים, עם הגידול בעלייה של יהודים ממזרח אירופה, התעצמה פעילות האספרנטו בירושלים.

ב-1922 ייסד מ. עמיאל מניו-יורק, את האגודה Paco kaj Frateco ('שלום ואחווה') ופתח קורס לאספרנטו. לקבוצה הצעירה הצטרפו נ. חבקין, י. מוצ'ניק (חבר באקדמיה לאספרנטו), המהנדס לחוביצקי ורבים אחרים. הם הדפיסו לראשונה בארץ מידע נרחב אודות אספרנטו. בנו של אליעזר בן-יהודה, איתמר בן-אב"י, היה מן המצדדים הראשונים באספרנטו בא"י בתקופה זו.

באותה תקופה החלה לפעול בתל-אביב הקטנה הקבוצה לאספרנטו Konkordo במשרדו של העורך-דין מ. גורודיסקי. ב-1924 פורסם בקביעות כתב העת באספרנטו Hebrea Esperantisto. ב-1925 התקיים בירושלים המפגש הארצי הראשון של דוברי אספרנטו, ובתל-אביב הופיע ספרון השירים מאת מ. ספיר שנכתב באספרנטו, ושמו “La Ĝardeno” ('הגן').
הקונגרס הציוני העולמי ה-17 בז'נבה ב-1925 הציג שתי חוברות מידע על התקדמות הציונות בשפה הבינלאומית, שחוברו בידי ד"ר ע. אולסוונגר, שהיה פעיל ציוני, אשר זכה בשעתו להכיר אישית את ד"ר זמנהוף, יוצר אספרנטו. ב-1928 הופיע בירושלים מילון אספרנטו-עברית מאת פרופ' א. מלמד.

בשלב זה החלה לפעול בחיפה קבוצה אספרנטיסטית נוספת. ב-1934 התקיים בירושלים הכנס הארצי השני, ובו השתתפו כ-60 איש.

אולם, אחד האירועים החשובים ביותר בתולדות התנועה בארץ-ישראל התקיים בתל-אביב במאי 1934, במסגרת יריד המזרח. היה זה קונגרס אספרנטו של המזרח התיכון, ובו השתתפו למעלה מ-100 איש, בהשתתפות אספרנטיסטים מחו"ל. מאמרים רבים אודות קונגרס זה הופיעו בעיתונות אספרנטו העולמית. בשיאו של האירוע חנך חגיגית מ. דיזנגוף, ראש עירה של תל-אביב, את רחוב זמנהוף בעיר (הרחוב מתחיל, כידוע, מכיכר דיזנגוף).

מלחמת העולם השניה

בזמן מלחמת העולם השנייה במידה רבה התרחבה הפעילות האספרנטיסטית, הן תודות להתגברות העלייה לארץ, והן בעקבות הגעת חיילים, בעקר בריטים, אוסטרלים וניו-זילנדים. העולים החדשים והחיילים נפגשו בערים שונות, וכך נוצרו קבוצות מקומיות.

ב-1941 נוסדה בחיפה האגודה הארצית הרשמית הראשונה, שנשאה את השם Palestina Esperanto-Ligo (PEL). החל להופיע כתב העת Interna Bulteno, בעריכת י. ערמוני ואחרים. בשנות ה-40 הופיעו מספר ספרים, כמו “Hebrea Kantareto” (שירון עברי), תרגומים של שירה עברית לאספרנטו, שנעשו בידי י. כהן-צדק והרב ד.י. רבינוביץ-טייץ, “Hebreaj Rakontoj” (סיפורים עבריים) מאת נ. חבקין, וכן הספרים באספרנטו ”געגועים נצחיים“ מאת ד"ר ע. אולסוונגר, ”תרגילים באספרנטו מאת זמנהוף בתרגום לעברית ולערבית“ מאת נ. חבקין, ו-“Tiberio” ('טבריה'), ספר שירים באספרנטו מאת י. כהן-צדק.

ב-1943 האגודה הבינלאומית לאספרנטו קיבלה את PEL כחברה מן המניין. המפגשים הארציים של PEL התקיימו מדי שנה עד 1946. ב-1944 התקיים מפגש בהשתתפות למעלה ממאה דוברי אספרנטו, כולל כמה חברים ממצרים.

פעילות במדינת ישראל

בשנים 1949-1947 קפאה הפעילות, בעיקר בגלל מלחמת השחרור. בסתיו 1949 התקיימה מחדש פגישה בתל-אביב. הוחלט על שינוי שם האגודה ל-Esperanto-Ligo en Israelo ('האגודה לאספרנטו בישראל'). נ. זרזנר היה יו"ר האגודה. אף כי בשנים אלה הקף הפעילות פחת במידת-מה, התקיימו כסדרן הפגישות השבועיות הרגילות. ב-1959, שנת היובל לזמנהוף, התעוררה הפעילות מחדש. בין הפעילים החדשים היו י. בן-אלתר, ד. אנגלשר, י. מורז'ן, ד. וונדרבאום, מ. סביר, ק. פרלמן, נ. וי. ישראלי, י. גלעדי, י, פחטר, א. גרשטר, א. זינגר, י. בכר, ש. שטיין, א. רינגלר, א. ברמן, ואחרים.

באותה שנה החל לצאת כתב העת “Nia Ligilo” והחל לפעול מועדון האגודה במרכז תל-אביב, הופיעו מאמרים בעיתונות הישראלית אודות אספרנטו, והתקיימו שידורי רדיו לכבוד שנת המאה להולדתו של זמנהוף.

ב-1961 עלה לישראל פעיל האספרנטו מפולין, י. דרטוור, והיה ליו"ר ELI. באותה שנה נוסדה הקבוצה הצפונית בחיפה, שחבריה מתכנסים בכל חודש מאז ועד היום. ואז, תלמיד חדש לאספרנטו, ד"ר ה. משלר, החל לגייס בעצמו תלמידים לשפה. הוא תרגם לעברי ספר לימוד פולני והוציאו לאור. הוא קיים פעילויות הסברה נרחבת אודות אספרנטו באופנים מגוונים, והחל מ-1966 הדריך קורסים בתל-אביב. בקורסים אלה השתתפו ילדים ומבוגרים במשך 15 שנה. מהם צמח חלק הארי של הממשיכים בפעילות האספרנטו בישראל.

ELI הזמינה את הקונגרס הבינלאומי לתל-אביב בשנת 1967. התקיימה פעילות הכנה רבת-הקף לרגל הקונגרס. בוועדת הכבוד של הקונגס היו חברים, בין השאר, הנשיא זלמן שזר והמשורר אברהם שלונסקי. במקביל הוחלט לקיים את קונגרס הנוער הבינלאומי בנתניה, בהדרכתו וביזמתו של הצעיר משה בן-פורת. בסופו של דבר, שני האירועים התבטלו בעקבות מלחמת ששת הימים, אך תודות להתעקשותו של בן-פורת, התקיים בכל זאת קונגרס הנוער הבינלאומי בנתניה, ובו השתתפו מספר גדול של צעירים דוברי אספרנטו מהעולם ומהארץ. כתב העת Nia Ligilo, שהופיע כל אותה העת, התגלגל מאוחר יותר ל-“Israela Esperantisto”, בשנות השבעים בעריכת א. מנור, ואחר-כך בעריכת י. שמר.

בשנות השבעים גדל מספרם של הצערים בתנועה הישראלית לאספרנטו, תודות לתרומתם של ענת זיידמן ועמרי ונדל. הוקמה תנועת הצעירים של דוברי אספרנטו בישראל – JELI. ב-1976 יצאה קבוצה גדולה של ישראלים לקונגרס הנוער של אספרנטו בסלוניקי, יוון. ב-1977 נסעה לגרמניה משלחת בת 15 צעירים, שהתארחו אצל אספרנטיסטים צעירים מקומיים, במסגרת תוכנית חילופי צעירים רשמית עם אגודת אספרנטו הצעירה בגרמניה. לאחר מכן הם השתתפו בקונגרס הצעירים בצרת. בתל-אביב פעל במשך מספר שנים מועדון נוער אספרנטיסטי “La krokodilo” ('התנין').

בשנות השמונים קטנה תנועת הצעירים, ואף על פי כן, JELI קיימה ב-1986 את קונגרס הצעירים בפנימיית נעורים. השתתפו בו 106 צעירים מכל העולם. בשנות השבעים ע. זיידמן חיברה קורס בהתכתבות אשר פועל עד היום. י. מורז'ן פעל רבות בתחום ההוראה. בעשורים האחרונים יצאו לאור בישראל כ-10 ספרים באספרנטו. ביניהם מילון עברי-אספרנטו-עברי מאת י. מורז'ן, ”אנתולוגיה עברית“ אשר מכילה את תרגומי שירה עברית מאת י. כהן-צדק, והספר ”בוקר חדש“ מאת ר. קריץ, מתורגם מעברית בידי א. גינז. עמרי ונדל הוציא לאור שתי קלטות ותקליטור שירים ישראלים מוכרים באספרנטו ושירים ביידיש מתורגמים לאספרנטו.

המאה ה-21

בשנת 2000 התקיים בתל-אביב הקונגרס העולמי ה-85 לאספרנטו בהשתתפות כאלף איש מלמעלה מ-50 מדינות, אשר צפוי להעניק דחיפה משמעותית לתנועה המקומית. האירוע היווה את ספינת הדגל של "שנת השלום" של UNESCO וזכה לסקירה רחבה בעיתונות ובטלוויזיה הישראלים.
בתחילת שנת 2002 נחנך אתר האינטרנט של האגודה לאספרנטו בישראל והתחיל שימוש אקטיבי בטכנולוגיה ובאינטרנט להסברה יעילה יותר, שגרם להגברת ההתעניינות בשפה בישראל. ד. מודן החליף את י. שמר בתפקיד עורך Israela Esperantisto, תחת ניהולו עבר העיתון תהליך התחדשות והפך למודרני יותר.

מסוף שנות ה-90 ד. מודן לקח על עצמו חלק נרחב מהטיפול בהסברה על אודות אספרנטו ועובדה זו יחד עם התרחבות השימוש באינטרנט הביאה למודעות גבוהה יותר בציבור באשר לנושא.